<h1>ספר הנייר הלכ' דוכן</h1>
<h2>דף לג:</h2>
והילך סדר דוכן. מיד שהגיע שליח ציבור לרצה מיד הכהנים יוצאין לחלוץ מנעליהם על יד הלוי או אחר או עצמם חלצו, נוטלין ידיהם וש"צ שותק עד שיבאו שם הכהנים לימינו ולשמאלו, ופניהם כלפי שכינה ויאמר רצה בכוונה. ובתוך כך אחר שישחו במודים ויאמר הש"צ אלהי' ואלהי' אבותי' ברכינו בברכה, וכו', עד כהנים עם קדושיך כאמור, ואז חזן הכנסת היוצא ובא לצרכי בית הכנסת קורא כהנים, ומיד הכהנים חוזרים פניהם כלפי שכינה העם ומברכין, בא"י אלהי' מ"ה אשר קדשנו במצותיו וציונו לברך עמו ישראל באהבה. ומיד המקרא שהוא חזן הכנסת מתחיל יברכך, והשליח ציבור שותק, ובסיימם התיבה כולה ובניגונה יאמר י"י, והכהנים אחריו כמו בראשונה, וישמרך, והכהנים מנגנים אחריו, ויעשו הפסק עד שיצא אמן שלמה מפי הקהל. והקהל אל יענו אמן עד סוף תיבה וניגונה, וכן בכל השנים פסוקים אחרים כסדר הראשון, גמרו השליח ציבור מתחיל בשים שלום בעודם כלפי הציבור, ואצבעותיהם פרושים תמיד, ומיד שהתחיל בשים שלום יחזרו פניהם מן הציבור והכהנים יאמרו תפילה זו, רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו ארץ זבת חלב ודבש. ואל יזיזו ממקומם לילך עד יגמור ש"צ שים שלום והולכים להם. הגהה. והציבור מתעטפים בטליתם שלא יסתכלו בהן כי בזמן הבית שכינה היתה שורה עליהם. רבי' יצחק אסר לומר אותם פסוקים שרגילים העם לומר אחר כל התיבה כי באותה שעה אין הקב"ה מתאוה רק לברכת הכהנים. ושליח ציבור עונה אמן אחר כל ברכה, וכן הקהל יענו אמן אחר סוף ברכה, ואפילו לא ישמעו מפי הכהנים סוף ברכה רק שידע באיזו ברכה הם עומדים שאם לא כן הוי אמן יתומה היכא שאינו יודע באיזו ברכה עומד החזן, אבל כשיודע באיזו ברכה עומד החזן בתפילה או בשאר ברכות אעפ"י שאינו שומע סוף ברכה שפיר עונה אמן. רבי' יהודה ז"ל מפרי"ש. הגהה. רבי' יהודה מפרי"ש כתב כי עכשיו שקבענו ברכת כהנים בתפילה שליח ציבור קורא כהנים. ה"ג. בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן לברך את עמו ישראל באהבה. יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותי' שתהא ברכה זו שציותנו לברך את עמך ישראל בלי מכשול ועון עכ"ל.
